כאן הטעות הרווחת היא שאנשים חותמים על הסכם גירושין מבלי שיש להם כל המידע על היקף הנכסים של הצד שכנגד, שמהם מגיע להם חלק. אם אין לכם מידע מלא, ופתאום תגלו שהיו עוד נכסים, כבר לא תוכלו לתבוע, כי בד"כ בכל הסכם יש סעיף של וויתור על תביעות וטענות. הפיתרון הוא כפול: לבקש בעת המו"מ ייפוי-כוח שיאפשר לכם לפנות ולברר בעצמכם אילו נכסים וכספים יש לבני הזוג, וגם לשלב בהסכם סעיף שמטיל סנקציה על מי שמרמה ומסתיר נכסים. אפשר למשל לקבוע שאם יתגלו נכסים שהוסתרו, אז הצד המרומה יקבל לא 50% מהם, אלא למשל 75%.

בהחלט! חשוב מאד לחתום על הסכם ממון כדי להגן על נכסייך וליצור הפרדה בינך לבין חובותיו של בעלך לעתיד. לנושים ישנה במקרים מסוימים עילת תביעה ישירה נגד אחד מבני הזוג בשל חובותיו של האחר, והם יכולים לתבוע מהראשון לשלם מנכסיו שלו את חובותיו של השני. אני ממליצה להיעזר רק בעו"ד מומחה בדיני משפחה ולקבל יעוץ מתאים.

הסכם גירושין כולל ארבעה פרקים עיקריים: הראשון מסדיר את סוגיית הגירושין, וניתן לכלול בו גם ניסיון של שלום-בית או טיפול זוגי. השני מסדיר את שאלת המשמורת והסדרי הראייה והביקורים. השלישי קובע את מזונות הילדים (האישה ברגיל מוותר על מזונותיה לעת גירושין, שהרי לאחר הגירושין לא מגיעים לה דמי מזונות). הרביעי עוסק בחלוקת הרכוש המשותף והסדר איזון המשאבים בין בני הזוג. כדאי לך להתייעץ עם עו"ד לפני שאת מתחילה לנהל מו"מ עם בעלך, כדי לדעת מה החוק קובע ומה מקובל בכל אחד מהנושאים הללו. מוטב לנהל את המו"מ בעזרת עו"ד מנוסה אשר בקיא בניסוח הסכמי גירושין. לא מומלץ לערוך הסכם גירושין ללא עו"ד מומחה בדיני משפחה, ועדיף שלכל צד יהיה עו"ד משלו, אשר יוכל לייעץ לו בדיוק מה מגיע לו ולחוב חובת נאמנות רק כלפי אותו צד.

חובה לאשר אותו כתנאי לתוקפו. לפני החתונה אפשר לאשר אותו אצל נוטריון או בבית המשפט או בית הדין, ואחרי החתונה אפשר רק בבית המשפט.

בעיקרון ירושה שמקבלים אינה משותפת, אבל אם אתה תכניס כספי ירושה שקיבלת לחשבון משותף שלך ושל אשתך לעתיד, תהפוך אותם על ידי כך למשותפים, ואם אתם תנהגו לגבי הדירה שתקבל בירושה באופן שמלמד לפי הפסיקה על "כוונת שיתוף" בה, גם הדירה שקיבלת בירושה עלולה להפוך למשותפת. לכן עדיף בכל זאת לערוך הסכם הפרדת רכוש, כי אז ההסכם קובע.