עליך לתבוע בבית המשפט אכיפה וביצוע של ההסכם ופסה"ד. אם בעלך לא יחתום על המסמכים הנחוצים, ניתן לתבוע ממנו פיצויים על הפרת ההסכם, וכן לתבוע פסק דין הצהרתי שהדירה שייכת לך, ואז תוכלי לרשום אותה על שמך.

קיים סיכוי שבית המשפט יקבע בעתיד, אם תיפרדו, שזו דירה משותפת, מכוח הדוקטרינה של כוונת שיתוף, ובפרט אם תתגוררו בה זמן רב עם ילדיכם. לכן אני ממליצה לחתום על הסכם ממון קצר ולא להסתפק ברישום בלבד.

אנשים חוששים הרבה פעמים שבן או בת הזוג לא יתנו להם גט, ואז הם מכניסים תנאי, שאם אחד מהם לא יסכים להתגרש, הוא ישלם קנס או פיצוי. הבעיה היא שההלכה החלה בבתי הדין הרבניים קובעת שגט שניתן תחת לחץ כלכלי הוא "גט מעושה", ולכן אינו תקף. לכן אסור להכניס תנאים כאלה, כי דווקא בגללם לא נקבל גט, ונפתח פתח לסחטנות מחודשת.

ששוכחים את המזונות לתקופת השירות בצבא, ואז לא רק שחוזרים שוב לביהמ"ש, אלא דבר נוסף – מגיל 18 הילדים כבר בגירים, וצריכים לתבוע בעצמם את האב, והם לא תמיד רוצים, ואז פרנסתם נופלת על כתפי האם. יש גם טעויות במנגנון ההצמדה. מזונות מצמידים למדד המחירים לצרכן רבעונית, קרי אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשי הצמדה למפרע – 2 מדדים מפסידים, ואחד מקבלים. עוד טעות היא ששוכחים לכתוב שאם המדד ירד, במקום לעלות, המזונות לא יופחתו.

טעות חמורה היא שלא מפרטים מספיק את הסדרי הראייה בחגים או בחופש הגדול, ואז בסוף רבים ומגיעים חזרה לבימ"ש. טעות אחרת היא שלא מתייחסים לאפשרות שצד אחד יעבור דירה למקום מרוחק, ולא קובעים למשל שמי שמתרחק יהיה אחראי להסעת הילדים לביקורים. עוד טעות – שלא מסדירים את נושא החופשות בחו"ל, או מונעים העברת מגורי הילדים לחו"ל.