עליך לתבוע בבית המשפט אכיפה וביצוע של ההסכם ופסה"ד. אם בעלך לא יחתום על המסמכים הנחוצים, ניתן לתבוע ממנו פיצויים על הפרת ההסכם, וכן לתבוע פסק דין הצהרתי שהדירה שייכת לך, ואז תוכלי לרשום אותה על שמך.

קיים סיכוי שבית המשפט יקבע בעתיד, אם תיפרדו, שזו דירה משותפת, מכוח הדוקטרינה של כוונת שיתוף, ובפרט אם תתגוררו בה זמן רב עם ילדיכם. לכן אני ממליצה לחתום על הסכם ממון קצר ולא להסתפק ברישום בלבד.

ששוכחים את המזונות לתקופת השירות בצבא, ואז לא רק שחוזרים שוב לביהמ"ש, אלא דבר נוסף – מגיל 18 הילדים כבר בגירים, וצריכים לתבוע בעצמם את האב, והם לא תמיד רוצים, ואז פרנסתם נופלת על כתפי האם. יש גם טעויות במנגנון ההצמדה. מזונות מצמידים למדד המחירים לצרכן רבעונית, קרי אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשי הצמדה למפרע – 2 מדדים מפסידים, ואחד מקבלים. עוד טעות היא ששוכחים לכתוב שאם המדד ירד, במקום לעלות, המזונות לא יופחתו.

טעות חמורה היא שלא מפרטים מספיק את הסדרי הראייה בחגים או בחופש הגדול, ואז בסוף רבים ומגיעים חזרה לבימ"ש. טעות אחרת היא שלא מתייחסים לאפשרות שצד אחד יעבור דירה למקום מרוחק, ולא קובעים למשל שמי שמתרחק יהיה אחראי להסעת הילדים לביקורים. עוד טעות – שלא מסדירים את נושא החופשות בחו"ל, או מונעים העברת מגורי הילדים לחו"ל.

כאן הטעות הרווחת היא שאנשים חותמים על הסכם גירושין מבלי שיש להם כל המידע על היקף הנכסים של הצד שכנגד, שמהם מגיע להם חלק. אם אין לכם מידע מלא, ופתאום תגלו שהיו עוד נכסים, כבר לא תוכלו לתבוע, כי בד"כ בכל הסכם יש סעיף של וויתור על תביעות וטענות. הפיתרון הוא כפול: לבקש בעת המו"מ ייפוי-כוח שיאפשר לכם לפנות ולברר בעצמכם אילו נכסים וכספים יש לבני הזוג, וגם לשלב בהסכם סעיף שמטיל סנקציה על מי שמרמה ומסתיר נכסים. אפשר למשל לקבוע שאם יתגלו נכסים שהוסתרו, אז הצד המרומה יקבל לא 50% מהם, אלא למשל 75%.