אמנם ניתן לרפא פגם של העדר תאריך כשאין לבית המשפט ספק באמיתות הצוואה, אבל הבעיה היא שאם מוצאים יותר מצוואה אחת, בהעדר תאריך לא יודעים איזו מהן מאוחרת יותר, ולכן גוברת.

אז הצוואה לא תקפה. למשל – אדם לקח טופס תצהיר של עו"ד, וכתב בתוכו את צוואתו. ביהמ"ש פסל את הצוואה. או – אדם הוריש לילדיו, וכתב שהוא מקווה שילדיו ישכילו לדאוג לאימם כל חייה. הם לא השכילו, והיא נשארה בלי כלום, כי תקווה אינה לשון ציווי. או – אב ל-10 ילדים השאיר צוואה בה הוריש הכול לבן הבכור ורשם בצוואה שהוא מאמין שהבכור יחלק בצדק את הרכוש לכל אחיו. הבן הבכור לקח הכול לעצמו ולא נתן לאחיו כלום, ובית המשפט קבע שזה תקין, כי המנוח לא ציווה עליו לחלק לאחרים.

בחוק נקבעו תנאים שונים לתוקפה של "הסתלקות". לפי חוק הירושה אין תוקף לוויתור על ירושה, מה שכאמור קרוי בחוק "הסתלקות", שנעשה לפני שהמוריש נפטר. חוץ מזה הסתלקות כזו חייבת להיות בכתב. לכן, לצערי, אתה לא יכול לאלץ אותו לקיים.

פני אל העירייה כשבידך עותקים מהצוואה ומצו קיום הצוואה, ובקשי לרשום את הודעות התשלום מעתה ע"ש "יורשי המנוחה … (שם אימך)". אם כבר שילמת לבדך את יכולה לתבוע החזר מאחייך בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

התשובה ניתנת לאור מועד נישואיך – בדרך-כלל נכס שמתקבל בירושה איננו משותף עם בן או בת הזוג, אלא אם כן קיים דבר מה נוסף, כגון שבני הזוג מימנו יחדיו שיפוץ מסיבי בנכס, או שנרשמה על הנכס משכנתא – ששולמה ע"י בני הזוג במשותף, או שהמשפחה התגוררה בנכס הרבה שנים, או שהנכס נמכר ונרכש נכס אחר משותף, ואף די בכך שהייתה רק כוונה לעשות כן, קרי למכור את הדירה ולהחליפה בדירה משותפת, ועוד. ישנה פסיקה המעבירה את נטל ההוכחה לבעל הנכס להוכיח שלא יצר מצג כלפי בן או בת הזוג כאילו זהו נכס משותף, חרף הרישום. לכן, אם תוכל להוכיח שהודעת לאשתך חד-משמעית שאינך מתכוון לשתף אותה בנכס, אזי היא לא תצליח בעתיד לתבוע חלק ממנו. לצורך כך אין טוב מאשר הסכם ממון.