חובה לאשר אותו כתנאי לתוקפו. לפני החתונה אפשר לאשר אותו אצל נוטריון או בבית המשפט או בית הדין, ואחרי החתונה אפשר רק בבית המשפט.

בעיקרון ירושה שמקבלים אינה משותפת, אבל אם אתה תכניס כספי ירושה שקיבלת לחשבון משותף שלך ושל אשתך לעתיד, תהפוך אותם על ידי כך למשותפים, ואם אתם תנהגו לגבי הדירה שתקבל בירושה באופן שמלמד לפי הפסיקה על "כוונת שיתוף" בה, גם הדירה שקיבלת בירושה עלולה להפוך למשותפת. לכן עדיף בכל זאת לערוך הסכם הפרדת רכוש, כי אז ההסכם קובע.

כאן הטעות הרווחת היא שאנשים חותמים על הסכם גירושין מבלי שיש להם כל המידע על היקף הנכסים של הצד שכנגד, שמהם מגיע להם חלק. אם אין לכם מידע מלא, ופתאום תגלו שהיו עוד נכסים, כבר לא תוכלו לתבוע, כי בד"כ בכל הסכם יש סעיף של וויתור על תביעות וטענות. הפיתרון הוא כפול: לבקש בעת המו"מ ייפוי-כוח שיאפשר לכם לפנות ולברר בעצמכם אילו נכסים וכספים יש לבני הזוג, וגם לשלב בהסכם סעיף שמטיל סנקציה על מי שמרמה ומסתיר נכסים. אפשר למשל לקבוע שאם יתגלו נכסים שהוסתרו, אז הצד המרומה יקבל לא 50% מהם, אלא למשל 75%.

טעות חמורה היא שלא מפרטים מספיק את הסדרי הראייה בחגים או בחופש הגדול, ואז בסוף רבים ומגיעים חזרה לבימ"ש. טעות אחרת היא שלא מתייחסים לאפשרות שצד אחד יעבור דירה למקום מרוחק, ולא קובעים למשל שמי שמתרחק יהיה אחראי להסעת הילדים לביקורים. עוד טעות – שלא מסדירים את נושא החופשות בחו"ל, או מונעים העברת מגורי הילדים לחו"ל.

ששוכחים את המזונות לתקופת השירות בצבא, ואז לא רק שחוזרים שוב לביהמ"ש, אלא דבר נוסף – מגיל 18 הילדים כבר בגירים, וצריכים לתבוע בעצמם את האב, והם לא תמיד רוצים, ואז פרנסתם נופלת על כתפי האם. יש גם טעויות במנגנון ההצמדה. מזונות מצמידים למדד המחירים לצרכן רבעונית, קרי אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשי הצמדה למפרע – 2 מדדים מפסידים, ואחד מקבלים. עוד טעות היא ששוכחים לכתוב שאם המדד ירד, במקום לעלות, המזונות לא יופחתו.