לבעיה שאת מציגה קיימים פתרונות משפטיים. ניתן להביא למכירת הדירה, וגם לגירושין, מבלי שבעלך יגיע ארצה. ניתן להחתים את בעלך על המסמכים הנחוצים בחו"ל על מנת להעביר את הדירה לבעלותך, וכן ניתן להגיש בישראל תביעות משפטיות להתרת הנישואין ולפירוק השיתוף בדירה.

עליך לתבוע בבית המשפט אכיפה וביצוע של ההסכם ופסה"ד. אם בעלך לא יחתום על המסמכים הנחוצים, ניתן לתבוע ממנו פיצויים על הפרת ההסכם, וכן לתבוע פסק דין הצהרתי שהדירה שייכת לך, ואז תוכלי לרשום אותה על שמך.

קיים סיכוי שבית המשפט יקבע בעתיד, אם תיפרדו, שזו דירה משותפת, מכוח הדוקטרינה של כוונת שיתוף, ובפרט אם תתגוררו בה זמן רב עם ילדיכם. לכן אני ממליצה לחתום על הסכם ממון קצר ולא להסתפק ברישום בלבד.

כל עוד לא מכרת את הנכסים שירשת והכנסת את הכסף לחשבון משותף, הירושה אינה משותפת מלכתחילה, ובפרט שכלל לא התגוררתם באותו בית, אלא בכלל בבית אחר, אלא אם כן בעלך יצליח להוכיח שאת בכל זאת התכוונת לשתף אותו בירושה, בתביעה לפי "כוונת שיתוף". נטל ההוכחה רובץ על בעלך.

אימך הייתה צריכה להבטיח את זכויותיה ולתבוע תשלום עבור אותו חלק מהפנסיה שנצבר בשנות החיים המשותפים עוד בחיי בעלה בנפרד, כחלק מאיזון המשאבים ביניהם. רוב קרנות הפנסיה משלמות פנסיה לאלמנה או גרושה שחיה בנפרד מבעלה, רק אם המנוח המשיך לשלם לה מזונות אחרי הגט ועד מותו. הפנסיה תשולם לאישה שחיתה בפועל יחד עם המנוח בשנה לפני שנפטר, גם אם לא הייתה נשואה לו בכלל. אם ישנה גם אישה חוקית שמקבלת מזונות, וגם בת-זוג שעימה חי המנוח, אזי הפנסיה תתחלק ביניהן.