עליך לתבוע בבית המשפט אכיפה וביצוע של ההסכם ופסה"ד. אם בעלך לא יחתום על המסמכים הנחוצים, ניתן לתבוע ממנו פיצויים על הפרת ההסכם, וכן לתבוע פסק דין הצהרתי שהדירה שייכת לך, ואז תוכלי לרשום אותה על שמך.

קיים סיכוי שבית המשפט יקבע בעתיד, אם תיפרדו, שזו דירה משותפת, מכוח הדוקטרינה של כוונת שיתוף, ובפרט אם תתגוררו בה זמן רב עם ילדיכם. לכן אני ממליצה לחתום על הסכם ממון קצר ולא להסתפק ברישום בלבד.

קודם כל מזל-טוב. בעיקרון אני ממליצה לך לערוך הסכם ממון. הוא יכול לקבוע הסדר של הפרדה רכושית בינך לבין אשתך לעתיד, וכך היא לא תוכל לתבוע ממך בעתיד חלק מהכספים ומהדירה. לפי הפסיקה גם ביטוח מנהלים הינו נכס משותף, לפחות לגבי החלק ממנו שנצבר בתקופת הנישואין. אמנם נכסים שהיו על שמך לפני הנישואין ונכסים שאתה מקבל בירושה אינם בהכרח משותפים, אבל כספים מתערבבים מטיבם במהלך השנים, או משמשים לרכישת נכסים, ואף דירת ירושה עלולה להפוך למשותפת, בעיקר אם גרים בה, לפי הקונסטרוקציה המשפטית של "כוונת שיתוף". לסיכום – בהחלט כדאי לערוך הסכם, ולא לשכוח לאשר אותו כדין.

בהחלט! חשוב מאד לחתום על הסכם ממון כדי להגן על נכסייך וליצור הפרדה בינך לבין חובותיו של בעלך לעתיד. לנושים ישנה במקרים מסוימים עילת תביעה ישירה נגד אחד מבני הזוג בשל חובותיו של האחר, והם יכולים לתבוע מהראשון לשלם מנכסיו שלו את חובותיו של השני. אני ממליצה להיעזר רק בעו"ד מומחה בדיני משפחה ולקבל יעוץ מתאים.

כאן הטעות הרווחת היא שאנשים חותמים על הסכם גירושין מבלי שיש להם כל המידע על היקף הנכסים של הצד שכנגד, שמהם מגיע להם חלק. אם אין לכם מידע מלא, ופתאום תגלו שהיו עוד נכסים, כבר לא תוכלו לתבוע, כי בד"כ בכל הסכם יש סעיף של וויתור על תביעות וטענות. הפיתרון הוא כפול: לבקש בעת המו"מ ייפוי-כוח שיאפשר לכם לפנות ולברר בעצמכם אילו נכסים וכספים יש לבני הזוג, וגם לשלב בהסכם סעיף שמטיל סנקציה על מי שמרמה ומסתיר נכסים. אפשר למשל לקבוע שאם יתגלו נכסים שהוסתרו, אז הצד המרומה יקבל לא 50% מהם, אלא למשל 75%.