כללי הפרשנות של צוואות זכו לאחרונה לדיונים רבים מאד בפסיקת בתי המשפט, כאשר לשונה של הצוואה סתרה לנסיבות עובדתיות חיצוניות המלמדות על כוונה אחרת של המוריש. ואולם, צוואה כמו שאת מתארת איננה נשמעת כפתוחה לפרשנות. בהעדר עדויות ברורות, מפורשות וחד-משמעיות, על כוונה נוגדת של האב המנוח, כוונה להעניק במסגרת צוואה זו חלק גדול יותר לאחד הבנים, אזי הדירה תתחלק בין הבנים בחלקים שווים, לפי פירושה הפשוט של הצוואה.

במקרה זה נחוץ להגיש תביעות מתאימות לבית המשפט – מחד – לקביעה מי הם יורשי הבעל ומי הם יורשי האישה, ומאידך – לקביעה מי היה בעלים בנכסים של בני הזוג הללו, והאם חל ביניהם שיתוף נכסים. גם אם הרכוש היה רשום כולו על שם הבעל, עדיין יורשי האישה באים בנעליה, ויכולים להגיש תביעה אחרי מותה, ולבקש לקבל חלק מהרכוש, בין אם מכוח חזקת השיתוף או מכוח הסדר איזון המשאבים. הצלחת התביעה תלויה בכך שהאישה, במהלך חייה, לא וויתרה על זכותה לתבוע שיתוף בנכסי הבעל.

ילד מאומץ יורש הן את הוריו המאמצים והן את הוריו הביולוגיים, אבל לא את הקרובים של הוריו המאמצים. למשל – סבא וסבתא שבנם/בתם אימצו ילד חייבים להניח צוואה אם הם רוצים שהנכד המאומץ יירש אותם.

גם ללא צוואה הם יירשו בשווה, אבל כדאי אולי בכ"ז להניח צוואה למקרה שאחד הבנים חלילה ילך לעולמו לפניך, ולקבוע מי יקבל את חלקו.

בצוואות שאני מנסחת קיים תמיד סעיף סל, שחל על נכסים חדשים או חליפיים אשר יירכשו לאחר חתימת הצוואה. החלפת כתובת המגורים והמכונית אינן מחייבות תיקון של הצוואה. די בכך שתצמידי לצוואה פתק עם פרטי הרכב החדש, לנוחותם של היורשים. בעיקרון, הצוואה חלה על כל נכס חדש, מכל סוג, שיירכש אחריה.