במקור הכספים אינם משותפים, אבל אם מכניסים אותם לחשבון משותף – הם יהפכו למשותפים.
חלוקת רכוש
האם יש שיתוף ברכוש שהיה על שם אחד מבני הזוג מלפני הנישואין?
לגבי מי שהתחתן אחרי 1974, החוק קובע שנכסים שהובאו לנישואין אינם משותפים, ולא צריך להתחלק בהם אם מתגרשים. לגבי מי שהתחתן קודם לכן, יתכן שיחול שיתוף לפי חזקת השיתוף. גם כאן יתכן שתוכח כוונת שיתוף, ואז גם מי שנישא אחרי 74' יצטרך להתחלק בנכסים שהוא הביא לנישואין.
מה ניתן לעשות כדי להיות בטוח שלא יחול שיתוף על נכס כלשהו?
למעשה הדרך היחידה להיות בטוחים לחלוטין שלא נצטרך להתחלק עם בני זוגנו במתנות, בירושות או בנכסים שהיו לנו לפני הנישואין, היא לערוך הסכם ממון שקובע הפרדת נכסים. החוק קובע, הן לגבי מי שנישא לפני 74' והן לגבי מי שנישא אחרי כן, כי אם נערך הסכם, ההסכם קובע, ולא החוקר או הפסיקה, שמשתנה מעת לעת. כל מי שלא כורת הסכם, נתון לשינויים בחלים מעת לעת בפסיקת בתי המשפט ובחוקי הכנסת, ולעולם לא ידע בבירור אם בבוא היום, כשיתגרש, יחויב להתחלק בכל נכסיו.
אני בת 68. התגרשתי לפני 4 שנים. לבעלי לשעבר ולי היה הסכם אצל עו"ד לפיו אני מקבלת את הפנסיה שלו במלואה, וכעבור 4 שנים, רק אם הוא ירד מנכסיו או שלא תהיה לו פרנסה, אז נתחלק בפנסיה חצי-חצי. עכשיו בעלי הוריד לי אוטומאטית חצי מהפנסיה, למרות שהוא ממשיך עדיין לעבוד באותו מקום, וכן יש לו נכסים בקנדה. מה עלי לעשות?
הפנסיה הינה נכס משותף, אבל באופן רגיל מגיעה לך רק מחצית מהפנסיה. את כותבת שההסכם נעשה במשרד עו"ד. הסכם גירושין כזה, אשר דן בחלוקת הרכוש, צריך לקבל אישור בית- משפט ותוקף של פסק-דין, אחרת הוא אינו תקף. אני מציעה לך להגיש תביעה בגין הפרת ההסכם, להוכיח שבעלך עדיין עובד ובעל נכסים, ולדרוש את כל הפנסיה. אם לא יוכר תוקף ההסכם, מן הטעם שלא אושר כדין, כדאי לך להגיש תביעה לקבל מחצית מהרכוש של בעלך, כולל הרכוש שבחו"ל, ו/או לתבוע פיצויים בגובה הפנסיה החודשית, בטענה שלא היית מתגרשת ומוותרת על מזונותייך ועל כתובתך, וכן על חלקך ביתר הנכסים, אלמלא בעלך היה מתחייב שתקבלי את כל הפנסיה כל עוד הוא עובד ובעל נכסים אחרים.
כשבתי התחתנה אשתי ואני נתנו לה ולבעלה את הכסף לרכישת דירה. עכשיו הם מתגרשים ואנחנו לא רוצים שהבעל יקבל חלק מהדירה. מה נוכל לעשות?
בהרבה מקרים כאלה שהגיעו לבתי המשפט, ההורים ניסו לטעון שהכספים שהם שילמו לשם רכישת הדירה היו בעצם הלוואה, ולא מתנה. כשהזוג התגרש, ההורים תבעו לקבל את כספם בחזרה. בתי המשפט לא קיבלו זאת, ואמרו שיש הנחה כזו, מעין אקסיומה, שביחסים בין הורים וילדיהם, מתן כספים לרכישת דירה לרגל נישואין נעשה במתנה ולא כהלוואה. לכן אני ממליצה להורים שקונים דירה לבנם או בתם, לפחות עד שהנישואין של הזוג הצעיר יוכיחו את עצמם במבחן הזמן, לערוך הסכם הלוואה מסודר בכתב בינם לבין שני בני הזוג, לגבי כל כסף שהם מעבירים להם, ולרשום הערת אזהרה עליו בטאבו. ניתן גם פשוט להשאיר את הדירה על שמם של ההורים, ואפילו לעשות חוזה שכירות עם הזוג הצעיר, ולגבות מהם שכ"ד סמלי, או ריאלי, כדי שיהיה ברור שהם לא קיבלו את הדירה במתנה.