למעשה הדרך היחידה להיות בטוחים לחלוטין שלא נצטרך להתחלק עם בני זוגנו במתנות, בירושות או בנכסים שהיו לנו לפני הנישואין, היא לערוך הסכם ממון שקובע הפרדת נכסים. החוק קובע, הן לגבי מי שנישא לפני 74' והן לגבי מי שנישא אחרי כן, כי אם נערך הסכם, ההסכם קובע, ולא החוקר או הפסיקה, שמשתנה מעת לעת. כל מי שלא כורת הסכם, נתון לשינויים בחלים מעת לעת בפסיקת בתי המשפט ובחוקי הכנסת, ולעולם לא ידע בבירור אם בבוא היום, כשיתגרש, יחויב להתחלק בכל נכסיו.

הפנסיה הינה נכס משותף, אבל באופן רגיל מגיעה לך רק מחצית מהפנסיה. את כותבת שההסכם נעשה במשרד עו"ד. הסכם גירושין כזה, אשר דן בחלוקת הרכוש, צריך לקבל אישור בית- משפט ותוקף של פסק-דין, אחרת הוא אינו תקף. אני מציעה לך להגיש תביעה בגין הפרת ההסכם, להוכיח שבעלך עדיין עובד ובעל נכסים, ולדרוש את כל הפנסיה. אם לא יוכר תוקף ההסכם, מן הטעם שלא אושר כדין, כדאי לך להגיש תביעה לקבל מחצית מהרכוש של בעלך, כולל הרכוש שבחו"ל, ו/או לתבוע פיצויים בגובה הפנסיה החודשית, בטענה שלא היית מתגרשת ומוותרת על מזונותייך ועל כתובתך, וכן על חלקך ביתר הנכסים, אלמלא בעלך היה מתחייב שתקבלי את כל הפנסיה כל עוד הוא עובד ובעל נכסים אחרים.

בהרבה מקרים כאלה שהגיעו לבתי המשפט, ההורים ניסו לטעון שהכספים שהם שילמו לשם רכישת הדירה היו בעצם הלוואה, ולא מתנה. כשהזוג התגרש, ההורים תבעו לקבל את כספם בחזרה. בתי המשפט לא קיבלו זאת, ואמרו שיש הנחה כזו, מעין אקסיומה, שביחסים בין הורים וילדיהם, מתן כספים לרכישת דירה לרגל נישואין נעשה במתנה ולא כהלוואה. לכן אני ממליצה להורים שקונים דירה לבנם או בתם, לפחות עד שהנישואין של הזוג הצעיר יוכיחו את עצמם במבחן הזמן, לערוך הסכם הלוואה מסודר בכתב בינם לבין שני בני הזוג, לגבי כל כסף שהם מעבירים להם, ולרשום הערת אזהרה עליו בטאבו. ניתן גם פשוט להשאיר את הדירה על שמם של ההורים, ואפילו לעשות חוזה שכירות עם הזוג הצעיר, ולגבות מהם שכ"ד סמלי, או ריאלי, כדי שיהיה ברור שהם לא קיבלו את הדירה במתנה.

אמנם הדירה שייכת לבעלך מלפני הנישואין, אבל יתכן שמגיע לך חלק ממנה, כגון אם שיפצתם או הרחבתם את הדירה יחד, אם שולמה משכנתא על הדירה במהלך הנישואין או אם תוכיחי שהייתה לכם כוונת שיתוף לגבי הדירה. פני בהקדם לייעוץ משפטי על מנת לברר את זכויותייך לאשורן.

אם אותו אדם פשוט מתחרט על וויתוריו, ובדיעבד חושב שהם נעשו בטעות, אין די בכך, כיון שטעות בכדאיות העסקה בלבד איננה עילה לביטול חוזה. כך ביתר שאת משהתמורה בעד הוויתור על הרכוש – קרי הגט המיוחל – כבר התקבלה לידיו. רק אם הוא רומה, הוטעה, פעל תחת לחץ בלתי לגיטימי, או שהיה בלתי כשיר לחתום על הוויתור, ניתן יהיה לנסות לבטל אותו.