חוששתני כי התשובה היא שלילית. בכל הקריירה שלי לא נתקלתי במקרה כזה. תמיד החתנים רוצים דווקא לכבד את כלתם, ורושמים סכומים נאים כתוספת כתובה. כיון שהמטבע "זוז" אינו בעל ערך כיום, עלול להיות שלא תקבלי כל פיצוי משמעותי על חשבון הכתובה במקרה של גירושין ביזמת הבעל. ואולם, עדיין את זכאית למזונות אישה, מעצם קיומה של הכתובה, וכן עומדות לך זכויותייך ברכוש המשותף לפי החוק החילוני.

הנוסח שציינת היה נפוץ יותר בעבר בהסכמי ממון, ומטרתו לתת להם תוקף לפי הדין הדתי החל בבתי הדין הרבניים – דיני ההלכה. אין לו קשר ליכולתה של האישה לתבוע את הסכום הרשום בכתובה, אשר מגיע לה לקבלו אם הבעל דורש לגרשה, למעט במקרים בהם מתקיימת לבעל עילת פטור מתשלום הכתובה, כגון בגלל שהאישה בגדה בו.

הכתובה היא שטר של ממש, כמו צ'ק, ואפשר להגיש אותה לפירעון, אפילו אחרי המוות. לא רק שהאישה יכולה לתבוע אותה מהבעל, אלא שאם האישה נפטרה, יורשיה יכולים לדרוש את הכתובה מהבעל, ואם הבעל נפטר, עדיין האישה יכולה לתבוע אותה מיורשיו של הבעל, מתוך עיזבונו, ואפילו אם שניהם נפטרו, יורשיה של האישה יכולים לתבוע את הכתובה מיורשיו של הבעל.

לסכום הגבוה קוראים בשם "תוספת כתובה". הכתובה עצמה היא סכום קבוע, ב"זוזים", שהיום הם כבר לא מטבע עובר לשוכר. אם בית הדין משתכנע שהחתן נקב בסכום שהוא עצמו לא חשב שיהיה לו אי פעם בחייו, אזי ביה"ד הרבני יפחית את הסכום לסכום סביר שיספיק לאישה למחייה לתקופה של שנה, לרוב קצת פחות ממאתיים אלף ₪. אני ממליצה לרשום בכתובה 18,000 ₪.

בתיק הרישום לנישואין של בני הזוג ברבנות שמור עותק מן הכתובה, וניתן לצלמו. כמו כן הצלחתי בעבר לתבוע ולקבל את סכום הכתובה של אישה, לאחר שארכיון הרבנות הוצף וכל המסמכים שהיו בו נשמדו, על סמך תמונה מוגדלת, של הכתובה שצולמה בעת החתונה.