בעבר היו תקדימים בהם נפסקו בבית המשפט פיצויים בשל בגידה, אבל החל מאוקטובר 2013 בית המשפט העליון הורה כי אין לקבל תביעות שנובעות מבגידה, לא כנגד בן או בת הזוג הבוגדים, ולא נגד צדדים שלישיים, המאהבים שלהם. מאז לא מוכרת עילת תביעה כזו.   

לרוב הכוונה לצורות התנהגות שאינן מהוות בגידה מפורשת (שקרויה "מעשה מכחול בשפופרת"), אבל ניתן להסיק מהן כי הייתה בגידה באורח נסיבתי. לדוגמא: בילוי לילה בבית מלון עם גבר זר. החלפת נשיקות ומגע גופני עם גבר זר. החלפת מיילים או מסרונים המתארים ניהול רומן. פנייה לאתרי היכרויות, וכו'.

כיום החוק מאפשר לסבא או סבתא להגיש לבית המשפט תביעה ולדרוש לקיים קשר עם נכדיהם. ואולם, לבית המשפט יש שיקול דעת רחב, ואם שני ההורים מתנגדים, וייקבע כי הקשר עם הסבים איננו לטובת הילדים – אז התביעה תידחה.

טעות חמורה היא שלא מפרטים מספיק את הסדרי הראייה בחגים או בחופש הגדול, ואז בסוף רבים ומגיעים חזרה לבימ"ש. טעות אחרת היא שלא מתייחסים לאפשרות שצד אחד יעבור דירה למקום מרוחק, ולא קובעים למשל שמי שמתרחק יהיה אחראי להסעת הילדים לביקורים. עוד טעות – שלא מסדירים את נושא החופשות בחו"ל, או מונעים העברת מגורי הילדים לחו"ל.

ששוכחים את המזונות לתקופת השירות בצבא, ואז לא רק שחוזרים שוב לביהמ"ש, אלא דבר נוסף – מגיל 18 הילדים כבר בגירים, וצריכים לתבוע בעצמם את האב, והם לא תמיד רוצים, ואז פרנסתם נופלת על כתפי האם. יש גם טעויות במנגנון ההצמדה. מזונות מצמידים למדד המחירים לצרכן רבעונית, קרי אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשי הצמדה למפרע – 2 מדדים מפסידים, ואחד מקבלים. עוד טעות היא ששוכחים לכתוב שאם המדד ירד, במקום לעלות, המזונות לא יופחתו.