לאור התקופה הארוכה בה אתם מתגוררים בבית, יש לך סיכוי סביר להצליח בתביעה לפי "כוונת שיתוף", ולקבל פסק דין לפיו הבית הינו משותף. אם יש לכם ילדים, אם אלה נישואין ראשונים, אם שולמה משכנתא עבור הבית או שבוצעו בו שיפוצים במהלך הנישואין, כל אלו משפרים את סיכוייך לזכות בתביעה כזו.

בעיקרון כספים שמתקבלים בירושה אינם משותפים, אבל אם תכניסי את כספי ירושה שקיבלת לחשבון בנק משותף שלך ושל בעלך, או למשל תשתמשי בהם כדי לרכוש דירה שתירשם ע"ש שניכם, את תהפכי אותם על ידי כך למשותפים, כאילו נתת לבעלך חצי מהם במתנה.

במקור הכספים אינם משותפים, אבל אם מכניסים אותם לחשבון משותף – הם יהפכו למשותפים.

לגבי מי שהתחתן אחרי 1974, החוק קובע שנכסים שהובאו לנישואין אינם משותפים, ולא צריך להתחלק בהם אם מתגרשים. לגבי מי שהתחתן קודם לכן, יתכן שיחול שיתוף לפי חזקת השיתוף. גם כאן יתכן שתוכח כוונת שיתוף, ואז גם מי שנישא אחרי 74' יצטרך להתחלק בנכסים שהוא הביא לנישואין.

למעשה הדרך היחידה להיות בטוחים לחלוטין שלא נצטרך להתחלק עם בני זוגנו במתנות, בירושות או בנכסים שהיו לנו לפני הנישואין, היא לערוך הסכם ממון שקובע הפרדת נכסים. החוק קובע, הן לגבי מי שנישא לפני 74' והן לגבי מי שנישא אחרי כן, כי אם נערך הסכם, ההסכם קובע, ולא החוקר או הפסיקה, שמשתנה מעת לעת. כל מי שלא כורת הסכם, נתון לשינויים בחלים מעת לעת בפסיקת בתי המשפט ובחוקי הכנסת, ולעולם לא ידע בבירור אם בבוא היום, כשיתגרש, יחויב להתחלק בכל נכסיו.