לבעיה שאת מציגה קיימים פתרונות משפטיים. ניתן להביא למכירת הדירה, וגם לגירושין, מבלי שבעלך יגיע ארצה. ניתן להחתים את בעלך על המסמכים הנחוצים בחו"ל על מנת להעביר את הדירה לבעלותך, וכן ניתן להגיש בישראל תביעות משפטיות להתרת הנישואין ולפירוק השיתוף בדירה.

עליך לתבוע בבית המשפט אכיפה וביצוע של ההסכם ופסה"ד. אם בעלך לא יחתום על המסמכים הנחוצים, ניתן לתבוע ממנו פיצויים על הפרת ההסכם, וכן לתבוע פסק דין הצהרתי שהדירה שייכת לך, ואז תוכלי לרשום אותה על שמך.

קיים סיכוי שבית המשפט יקבע בעתיד, אם תיפרדו, שזו דירה משותפת, מכוח הדוקטרינה של כוונת שיתוף, ובפרט אם תתגוררו בה זמן רב עם ילדיכם. לכן אני ממליצה לחתום על הסכם ממון קצר ולא להסתפק ברישום בלבד.

הרישום על שמך בלבד אינו מונע קביעת שיתוף בנכס. כדבר שבשגרה ביהמ"ש קובע שנכס שרשום רק ע"ש אחד מבני הזוג, שייך גם לבן הזוג הלא רשום. אשר למתנה – גם דירה שנתקבלה במתנה עלולה להפוך למשותפת. לגבי מי שנישא לפני 1/1/1974, לעתים ביהמ"ש קובע לפי חזקת השיתוף שמתנות הן כן משותפות, ובפרט כשזו דירת המגורים של המשפחה, שנחשבת בפסיקה ל"גולת הכותרת של חזקת השיתוף". לגבי מי שנישא אחרי 1.1.1974, אמנם חל חוק יחסי ממון בין בני-הזוג מ-1973, הקובע כי מתנות אינן משותפות, אבל לעתים קרובות ביהמ"ש קובע שבני הזוג התנהגו לגבי הדירה הזו באופן שמעיד על כך שהם התכוונו שהיא תהיה משותפת, והופך אותה למשותפת לפי כוונת שיתוף.

לאור התקופה הארוכה בה אתם מתגוררים בבית, יש לך סיכוי סביר להצליח בתביעה לפי "כוונת שיתוף", ולקבל פסק דין לפיו הבית הינו משותף. אם יש לכם ילדים, אם אלה נישואין ראשונים, אם שולמה משכנתא עבור הבית או שבוצעו בו שיפוצים במהלך הנישואין, כל אלו משפרים את סיכוייך לזכות בתביעה כזו.