לאור התקופה הארוכה בה אתם מתגוררים בבית, יש לך סיכוי סביר להצליח בתביעה לפי "כוונת שיתוף", ולקבל פסק דין לפיו הבית הינו משותף. אם יש לכם ילדים, אם אלה נישואין ראשונים, אם שולמה משכנתא עבור הבית או שבוצעו בו שיפוצים במהלך הנישואין, כל אלו משפרים את סיכוייך לזכות בתביעה כזו.

במקור הכספים אינם משותפים, אבל אם מכניסים אותם לחשבון משותף – הם יהפכו למשותפים.

בעיקרון כספים שמתקבלים בירושה אינם משותפים, אבל אם תכניסי את כספי ירושה שקיבלת לחשבון בנק משותף שלך ושל בעלך, או למשל תשתמשי בהם כדי לרכוש דירה שתירשם ע"ש שניכם, את תהפכי אותם על ידי כך למשותפים, כאילו נתת לבעלך חצי מהם במתנה.

השיקול המכריע בקביעת הסדרי ראיה הוא טובת הילד. אם פקידת הסעד תמליץ על ביקורים שאינם לטובת ילדייך, ובית המשפט יאמץ את המלצתה, תוכלי לערער לבית משפט גבוה יותר. כמו כן, בלי לחכות לסוף ולראות את פסק-הדין, עוד במסגרת ההליך הנוכחי, אם המלצת פקידת הסעד אינה נכונה לדידך, עליך לבקש מבית המשפט למנות פסיכולוג מומחה שימליץ על הסדרי ראייה. חוות-דעת כזו שתוגש לתיק יכולה לגבור על המלצת פקידת הסעד בתסקירה.

אם בתך וויתרה על משמורת הילדים מרצונה עובר לגירושין, ולא עקב החלטה של בית המשפט, שמצא שהאב עדיף עליה, אזי אין בתיק ביהמ"ש ממצאים לרעתה. כך או אחרת, נושא החזקת הילדים הוא לעולם פתוח לדיונים מחודשים, ולבית המשפט יש סמכות להעביר ילדים מבית הורה אחד לבית האחר. השיקול המכריע הוא טובת הילד. תיתכן עדיפות להורה שמנהל אורח חיים משפחתי תקין ובריא, בו יכולים הילדים להשתלב. בתך צריכה להגיש תביעת משמורת, לבקש לקבל את הילדים, ובית המשפט יברר, בעזרת עובדים סוציאליים, ואולי גם פסיכולוגים, היכן יהיה לילדים טוב יותר, ויחליט בהתאם.