ברגע שנרכשה דירה חדשה על שם שניכם, יש בכך משום הצהרה שלך שהדירה החדשה שייכת לשניכם בחלקים שווים, למרות שחלק מהמימון בא ממכירת דירה שקיבלת במתנה, ולכאורה איננה משותפת. כדי למנוע תוצאה כזו היה עליך לכרות הסכם ממון עם בעלך, או לרשום חלק גדול יותר מהדירה על שמך.

אם אותו אדם פשוט מתחרט על וויתוריו, ובדיעבד חושב שהם נעשו בטעות, אין די בכך, כיון שטעות בכדאיות העסקה בלבד איננה עילה לביטול חוזה. כך ביתר שאת משהתמורה בעד הוויתור על הרכוש – קרי הגט המיוחל – כבר התקבלה לידיו. רק אם הוא רומה, הוטעה, פעל תחת לחץ בלתי לגיטימי, או שהיה בלתי כשיר לחתום על הוויתור, ניתן יהיה לנסות לבטל אותו.

למעשה הדרך היחידה להיות בטוחים לחלוטין שלא נצטרך להתחלק עם בני זוגנו במתנות, בירושות או בנכסים שהיו לנו לפני הנישואין, היא לערוך הסכם ממון שקובע הפרדת נכסים. החוק קובע, הן לגבי מי שנישא לפני 74' והן לגבי מי שנישא אחרי כן, כי אם נערך הסכם, ההסכם קובע, ולא החוקר או הפסיקה, שמשתנה מעת לעת. כל מי שלא כורת הסכם, נתון לשינויים בחלים מעת לעת בפסיקת בתי המשפט ובחוקי הכנסת, ולעולם לא ידע בבירור אם בבוא היום, כשיתגרש, יחויב להתחלק בכל נכסיו.

אמנם הדירה שייכת לבעלך מלפני הנישואין, אבל יתכן שמגיע לך חלק ממנה, כגון אם שיפצתם או הרחבתם את הדירה יחד, אם שולמה משכנתא על הדירה במהלך הנישואין או אם תוכיחי שהייתה לכם כוונת שיתוף לגבי הדירה. פני בהקדם לייעוץ משפטי על מנת לברר את זכויותייך לאשורן.

לגבי מי שהתחתן אחרי 1974, החוק קובע שנכסים שהובאו לנישואין אינם משותפים, ולא צריך להתחלק בהם אם מתגרשים. לגבי מי שהתחתן קודם לכן, יתכן שיחול שיתוף לפי חזקת השיתוף. גם כאן יתכן שתוכח כוונת שיתוף, ואז גם מי שנישא אחרי 74' יצטרך להתחלק בנכסים שהוא הביא לנישואין.