לבעיה שאת מציגה קיימים פתרונות משפטיים. ניתן להביא למכירת הדירה, וגם לגירושין, מבלי שבעלך יגיע ארצה. ניתן להחתים את בעלך על המסמכים הנחוצים בחו"ל על מנת להעביר את הדירה לבעלותך, וכן ניתן להגיש בישראל תביעות משפטיות להתרת הנישואין ולפירוק השיתוף בדירה.

עליך לתבוע בבית המשפט אכיפה וביצוע של ההסכם ופסה"ד. אם בעלך לא יחתום על המסמכים הנחוצים, ניתן לתבוע ממנו פיצויים על הפרת ההסכם, וכן לתבוע פסק דין הצהרתי שהדירה שייכת לך, ואז תוכלי לרשום אותה על שמך.

קיים סיכוי שבית המשפט יקבע בעתיד, אם תיפרדו, שזו דירה משותפת, מכוח הדוקטרינה של כוונת שיתוף, ובפרט אם תתגוררו בה זמן רב עם ילדיכם. לכן אני ממליצה לחתום על הסכם ממון קצר ולא להסתפק ברישום בלבד.

לגבי מי שהתחתן אחרי 1974, החוק קובע שנכסים שהובאו לנישואין אינם משותפים, ולא צריך להתחלק בהם אם מתגרשים. לגבי מי שהתחתן קודם לכן, יתכן שיחול שיתוף לפי חזקת השיתוף. גם כאן יתכן שתוכח כוונת שיתוף, ואז גם מי שנישא אחרי 74' יצטרך להתחלק בנכסים שהוא הביא לנישואין.

למעשה הדרך היחידה להיות בטוחים לחלוטין שלא נצטרך להתחלק עם בני זוגנו במתנות, בירושות או בנכסים שהיו לנו לפני הנישואין, היא לערוך הסכם ממון שקובע הפרדת נכסים. החוק קובע, הן לגבי מי שנישא לפני 74' והן לגבי מי שנישא אחרי כן, כי אם נערך הסכם, ההסכם קובע, ולא החוקר או הפסיקה, שמשתנה מעת לעת. כל מי שלא כורת הסכם, נתון לשינויים בחלים מעת לעת בפסיקת בתי המשפט ובחוקי הכנסת, ולעולם לא ידע בבירור אם בבוא היום, כשיתגרש, יחויב להתחלק בכל נכסיו.